הכל אודות רשלנות רפואית

לא צריך להיות רופא כדי לדעת שהמפתח לפעילות תקינה של כל אחד מאיברי הגוף, הוא זרימה חופשית של דם אליהם. אנחנו נתייחס כאן דווקא למצב ההפוך, בו סיבות שונות מגבילות את אספקת הגוף בדם במידה ניכרת – מצב המכונה "איסכמיה". לא כולם נותנים על כך את הדעת, אבל איסכמיה מהווה כיום מקור ללא מעט תביעות רשלנות רפואית המוגשות כנגד בתי חולים, קופות חולים או רופאים פרטיים. מה בין איסכמיה לרשלנות? על כך ועוד במאמר הבא.

ההיבטים המגוונים של האיסכמיה

ההגדרה שהובאה מעלה – לפיה איסכמיה היא פגיעה באספקת הדם לאיברים שונים בגוף – זקוקה להרחבה. ראשית, ראוי להתייחס לגורם העיקרי שמביא לרוב המצבים של האיסכמיה, והוא היצרות, או אפילו סתימה מלאה, של כלי הדף בגוף האדם. בהתאם לאיבר, כמובן, ייתכנו גורמים שונים המביאים להיצרות או לסתימה הזו.

איסכמיה, בהמשך לכך, יכולה להיות באזורים או איברים מגוונים. אחד המקרים החמורים ביותר הוא איסכמיה בשריר הלב, שעלולה להביא לתעוקת חזה, להפרעות בקצב הלב ובמקרים קיצוניים אף למוות. איברים נוספים שנמצאים ב"קבוצת הסיכון" לאיסכמיה הם המעי הגס או הדק, עורקי הצוואר ועוד. ככלל, איסכמיה מלאה מוגדרת כהתקף לב (או אוטם בשריר הלב), או לחילופין כאירוע מוחי (אוטם בעורקי הצוואר). איסכמיה נפוצה גם במהלך לידה, וההשלכות שלה, במקרה הזה, חמורות לא פחות: החל מנזק מוחי שאינו הפיך, ועד למוות של הפעוט.

חשיבותו של טיפול מיידי

לאיסכמיה, כאמור, שורה ארוכה של סיבות, חלק ניכר מהן נוגע לאורך החיים של האדם הסובל ממנה, בסופו של יום. היעדר פעילות גופנית, השמנת יתר, עודף כולסטרול, יתר לחץ דם, סוכרת או עישון הם חלק מגורמי הסיכון העיקריים. לכן, כשמדברים על רשלנות רפואית ביחס לאיסכמיה, דומה כי קשה להפיל את האחריות להיווצרות שלה על הרופאים.

אז איך רשלנות רפואית נכנסת לתמונה? פשוט מאד. על הרופא לאבחן את האיסכמיה במועד, לפני שהחסימה שהוזכרה מעלה תהיה מלאה. כיום, הרפואה המודרנית מעמידה מספר כלים עיקריים לאבחון האיסכמיה, בהתאם לאזור הרלוונטי בגוף: כך, למשל, בדיקת אק"ג, העוקבת אחר הפעילות החשמלית של הלב (הן במאמץ והן במנוחה), מראה את התוצאות במכשיר הקרדיוגרף. על הרופא המומחה לזהות, על פיה, מצבים אפשריים של איסכמיה. כאשר אינו עושה זאת, כמובן, גדלים הסיכויים שמדובר ברשלנות רפואית במלוא מובן המילה.

במצבים בהם הבדיקה הראשונית אינה מאפשרת לזהות את האיסכמיה – וזה עלול לקרות – על הרופא להפנות את המטופל לבדיקות משלימות, דוגמת מיפוי לב, דופלקס עורקים או צינתור. כשאינו מקפיד לעשות זאת, יכול האדם הנפגע לתבוע אותו עבור הנזק הנגרם, כמו גם החמרת המצב. על אותו עיקרון, גם אבחון מאוחר או שגוי של איסכמיה, למשל מצב בו "מפרשים" לא נכון את תוצאות הבדיקות, עשויים להוות עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית.

מצבי רשלנות אחרים

בין רשלנות רפואית לבין איסכמיה ניתן למצוא מספר נקודות השקה נוספות. במקרה הראשון, עלול הרופא לאבחן את האיסכמיה, ואפילו במועד, אך לטעות בשיקול הדעת שלו בנוגע לדרך הטיפול היעילה ביותר, בהתאם למצבו ולמאפייניו הגופניים של האדם הנבדק. טיפול שכזה עלול, במקרים קיצוניים, אף להחמיר את הבעיה.

איסכמיה, חשוב להדגיש בנקודה הזו, כוללת משתנים רבים, שמרכיבים את ה"משוואה" שלה: היא עשויה להיות תלויית גיל, מין, היסטוריה רפואית וכיוצא בזה. לכן, ברור מדוע הרופא נדרש לא רק לבצע את הבדיקות שהוזכרו, אלא גם לערוך אנמנזה מפורטת של המטופל.

התביעות המוגשות בגין רשלנות רפואית במקרה של איסכמיה נוטות להיות בסכומים גבוהים, שעשויים להגיע למיליוני שקלים – וזאת עקב הנזק המשמעותי הנגרם במצבים אלה. עם זאת, חשוב להיעזר בשירותיו של עורך דין, הבקיא בתחום, ויוכל לסייע בהגשת התביעה.


צור קשר!

הבהרה

המידע המופיע בדף זה הוא כללי בלבד, ואין בו בכדי להוות ייעוץ מקצועי. על הקורא לפנות לעורך דין המתמחה בתחום לקבלת ייעוץ אישי. אין המידע מהווה תחליף לייעוץ מקצועי של עורך דין מומחה. אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע המופיע באתר.

Back to Top