הבסיס לכל תביעת רשלנות רפואית היא ההוכחה כי איש המקצוע (רופא, טכנאי רנטגן, אחות וכו') שטיפל בך התרשל בתפקידו, כלומר הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפיך. מפר חובת הזהירות במקרה רשלנות רפואית לא חייב להיות בן אדם, אלא יתכן כי מדובר במוסד רפואי. בנוסף, לא תמיד מדובר במעשה אותו ביצע איש המקצוע, אלא דווקא בפעולה אותה הוא לא ביצע, או בשפה אחרת "מחדל". לעיתים הרשלנות יכולה להיות פעולה קטנה ביותר, כמו מסירת (או אי מסירת) מידע חיוני לחולה.
חוות דעת רפואית
לעיתים קרובות החלק הקשה ביותר בתביעת רשלנות רפואית הוא למצוא בעל מקצוע סמכותי שיהיה מוכן להצהיר כי איש מקצוע אחר התרשל בתפקידו ומעל בחובת הזהירות הרפואית שלו כלפיך. הרי יש לזכור - מדובר בעדות של איש מקצוע כנגד איש מקצוע אחר. תופעה זו של אנשי מקצוע שאינם מוכנים להעיד כנגד חבריהם מכונה "שתיקת הרופאים", וקשר שתיקה זה הוא לעיתים קשה לשבירה, במיוחד אם מדובר במקרה שהינו גבולי. בנוסף לקביעה כי מדובר במקרה רשלנות רפואית, על חוות הדעת לכלול גם הערכה בדבר הנזק שנגרם לך כתוצאה מאירוע הרשלנות.
משרדי עורכי דין העוסקים בנושא מכירים בדרך כלל רופאים שיהיו מוכנים להעיד במקרים של רשלנות. עם זאת, יש לעמוד על כך שהמעיד יהיה רופא מומחה, בכדי להקטין את הסיכוי שעדותו לא תעמוד במבחן בית המשפט.
טעות מול רשלנות
רבים טועים לחשוב כי כל מקרה בו רופא טעה הינו מקרה של רשלנות. ניקח לדוגמא מצב בו רופא ביצע אבחנה של מחלה על-פי כל התסמינים, אך בסופו של דבר התברר כי מדובר במחלה אחרת נדירה ביותר, שהרופא טעה בכך שלא ידע כלל על קיום אותה מחלה. השאלה שצריכה להישאל היא האם הרופא התרשל בכך שלא זיהה את המחלה הנדיקה, או שמדובר בטעות סבירה שכל רופא סביר אחר היא טועה באותה דיאגנוזה גם הוא. הגבול בין טעות לרשלנות הוא לעיתים קרובות דק מאד, ובית המשפט נדרש לשאלה היכן עובר גבול זה.
פערי ידע ותשתית עובדתית
בשל פערי המידע הגדולים בין מה שיודע הרופא למה שידוע לחולה סובבים משפטי רשלנות רפואית רבים סביב מידע שלחולה יש גישה מוגבלת אליו, אך המוסד הרפואי בו טופל אמור להחזיק בו. תנאי חוסר וודאות אלו אילצו את בתי המשפט לקבוע כללים ייחודיים לטיפול במצבים כגון אלו.
הנה כמה מן הכללים הייחודיים אותם קבעו בתי המשפט במצבים של פערי ידע:
"הדבר מדבר בעדו"
בתי המשפט התחייסו למצבים בהם מתקיימים שלושת התנאים הבאים:
- התובע לא יכול היה לדעת או להבין את הנסיבות שגרמו לו לנזק
- לנתבע הייתה שליטה על הנסיבות שגרמו לנזק לתובע
- הסבירות היא גבוהה יותר כי הנתבע לא נקט זהירות מאשר שהוא כן נקט זהירות
כאשר מתקיימים שלושה תנאים אלו, יקבל בדרך כלל בית המשפט את טענות התובע, ויפסוק לטובתו.
"נזק ראייתי"
בכדי שהתובע יוכל להוכיח כי הנתבע לא עבד בחובת הזהירות שלו כלפי התובע, דרושים לו לעיתים קרובות רישומים רפואיים להם אמור הנתבע לדאוג. לדוגמא, בעת קיום בדיקה של הנתבע, אמור הרופא לבצע רישום של הבדיקה ותוצאותיה אך מה אם הרופא לא מבצע רישום זה?
כאן בא בית המשפט לעזרת התובע. במצבים בהם אמור היה להתקיים רישום על ידי הנתבע, אך רישום זה אינו קיים או שהוא חסר, אז בית המשפט יכול להגדיר זאת בתור "נזק ראייתי", המונע מן התובע להביא ראיות להוכחת טענותיו. "נזק ראייתי" מעביר את נטל ההוכחה אל הנתבע, ועליו להוכיח כי הבדיקה התבצעה, ומה היו תוצאותיה.
באופן כללי הימנעות של נתבע מהבאת ראיה או הימנעות מהבאת עד מצביעים בעיני בית המשפט על כך שכנראה שהראיה החסרה או העד החסר היו יכולים לחזק את טענות התובע.
צור קשר!
