יש זוגות רבים אשר המאמצים שלהם להביא ילד לאוויר העולם מעלים חרס. כאשר מדובר בשנה שלמה בה הם מקיימים, סביב ימי הביוץ, יחסי מין מבלי להיכנס להריון, הם מוגדרים כסובלים מ"אי פוריות". למעשה, העובדות כיום מראות שאחד מבין עשרה זוגות מוגדר ככזה, בשלב זה או אחר, כשלעיתים הפיתרון היחידי הוא מעבר של טיפולי פוריות, או אפילו הפריה מלאכותית.
הרבה מאד דברים עלולים להשתבש במהלך טיפולים אלה, אך לא מן הנמנע שהדבר נגרם עקב התנהלות של הגורם האחראי שהיא הכול חוץ ממקצועית. אלו הם המקרים בהם עלולות להיות מוגשות תביעות בגין רשלנות רפואית.
קווים לדמותה של ההפריה
החדשות הטובות הן שכיום מוצעים טיפולים שונים שתכליתם להתמודד, ברמת הצלחה זו או אחרת, עם בעיות בפוריות של שני הצדדים, או לחילופין צד אחד במשוואה (בעיות עלולות, כמובן, להופיע אצל כל אחד מהם). בין הטיפולים המוענקים לנשים, ניתן למנות טיפולים הורמונליים הניתנים בצורה של כדורים או זריקה, מעקבי ביוץ, הזרעות מלאכותיות וכיוצא בזה. מן העבר השני, הטיפולים לגברים כוללים מגוון פתרונות דוגמת השבחת זרע, ניתוחים (דוגמת ניתוח וריקולציה), טיפולים אנטיובטיים וכיוצא בזה.
אלא שלא עבור כולם הטיפולים האלה יכולים לסייע. זוגות רבים הסובלים מאי פיריון נאלצים, כמוצא אחרון, לעבור טיפולי הפריה מלאכותית, כלומר, הפריה שהמקור שלה אינו יחסי מין ביניהם. ידועות כיום מספר שיטות הפריה, חלקן. פנים גופיות וחלקן חוץ גופיות. הפריה מלאכותית, חייבים להדגיש, אינה מאופיינת באחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר שניתן להעלות על הדעת. אפילו כאשר הביציות מצליחות להיכנס לתוך הרחם – וזה ממש לא מובן מאליו – אינספור דברים עלולים להביא לכך שהעובר לא יעבור בהצלחה את חודשי ההריון. אז היכן עובר הקו הדק בין חוסר הצלחה לבין רשלנות רפואית?
כך רשלנות רפואית נכנסת לתמונה
כשנוגע נוגע לתחומים של פוריות והפרייה, הצלחת הטיפול אינה מובנית מאליה. בנוסף על כך, בהתחשב בעובדה שחלק ניכר מהטיפולים המוצעים מוגדרים כחודרניים, ניתן ללמוד על רמות הסיכון שבהם. המסקנה העיקרית היא שלא כל חוסר הצלחה או נזק גופני הנגרמים לגבר או לאישה מוגדרים כרשלנות רפואית. תחת זאת, מקרים בהם הנזק נגרם עקב התנהלות שחורגת מגבולות הטיפול ה"סביר" של בעלי המקצוע, עשויים להיכלל גם להיכלל תחת הגדרה זו. לצורך זה, נדרשים התובעים להוכיח לא רק את עצם הנזק, אלא גם שהוא נבע עקב ההתנהלות הרשלנית, וכמובן – שבכלל הייתה התנהלות שכזו.
מקרה נפוץ של רשלנות רפואית הוא זה בו בני הזוג מוכיחים כי חוסר ההצלחה של הטיפול נבע אך ורק מאותה חוסר מקצועיות של הצד המטפל. התביעות מכניסות לרוב לתמונה סוגיות דוגמת הקשיים הפיזיים שנגרמו מכך, הוצאות ששילמו בני הזוג, אובדן ימי עבודה וכיוצא בזה. מיותר לציין שכאשר הטיפולים גורמים לנזק משמעותי לגבר או לאישה, נזק החורג מאלה המתקבלים על הדעת, ייתכן שיש כאן עילה לרשלנות.
מקרה אחר של רשלנות רפואית הוא זה בו הרופא אינו מפנה את בני הזוג לבדיקות חשובות הנדרשות טרם תחילת הטיפולים, בדיקות שעשויות לעמוד על סיכויי ההצלחה או רמת הסיכון. גם ניתוח לקוי של ממצאי הבדיקות נחשב כרשלנות.
הסוגיה של הסכמה מדעת
עקב המורכבות של טיפולי הפוריות השונים, ברור מדוע הגורמים הרפואיים חייבים להבהיר לבני הזוג את הסיכונים שבתהליך, כמו גם את סיכויי ההצלחה שלו – וזאת על מנת לקבל את הסכמתם המלאה, באמצעות חתימה על טפסים רלוונטיים. רופא שאינו מקפיד על כך חוטא לתפקידו, כך שעלולה בהחלט להיות מוגשת כנגדו תביעה בגין רשלנות.
צור קשר!
