אדם אשר סובל מנכות מסוימת, כפי שנקבעה לו על ידי המוסד לביטוח לאומי, לא חייב להיות מישהו שייראה כלפי חוץ כחולה או כאדם שאינו יכול לתפקד בעצמו. לדוגמא, אדם אשר סובל מבעיית לחץ דם חמורה אשר פוגעת בלב, יוגדר ברוב המקרים כנכה ברמה של 40% - אך אנחנו לא נראה זאת כלפי חוץ. למעשה, גם נכות כללית לא תמיד תהיה בעקבות פגיעה חיצונית, למרות שלרוב זה מה שנטעה לחשוב.
נכות כללית נשמעת כמו עניין קשה מאוד. ואכן, היא ניתנת לאנשים שאיבדו את כושר עבודתם בצורה משמעותית, ואינם יכולים עוד לתפקד כרגיל. אבל, אלו אנשים שמוכרים גם על פי חוק ככאלו שיכולים לעבוד במקצועות מסוימים ובנפח עבודה מסוים, כך שהם אינם בלתי כשירים בעליל. לעיתים, גם נכה ברמה של 100%, יכול להיות אדם כמו כולם.
עניין זה נאמר כדי להדגיש את החמקמקות והמורכבות שבהגדרת העניין. לכאורה זה נדמה כדבר פשוט: בסך הכל צריך לקבוע את אחוזי הנכות, וזה הכל. אבל בפועל זה לא כך, משום שלאחר שנקבעו אחוזי הנכות, יש לקבוע עד כמה אותו אדם נפגע מבחינת כושרו לעבוד ולהרוויח את לחמו בעצמו. כלומר, יש כאן שני תהליכים עוקבים.
כיצד נקבעת נכות כללית?
התהליך כולו נמשך, על פי המוסד לביטוח לאומי, כארבעה חודשים בממוצע. הוא מתחיל למעשה בפציעתו או בפגיעתו של האדם (נכות יכולה להיגרם גם בשל בעיה נפשית ולאו דווקא בשל פגיעה פיזית) ובבקשתו לקבלת קצבת נכות מהביטוח הלאומי. ללא הבקשה הזו, המוסד לא יוכל מן הסתם לדעת שאותו אדם עשוי להיחשב כנכה.
הבקשה צריכה להתקבל במשרדי הביטוח הלאומי עד 90 יום מהיום בו התגלתה הפגיעה ונקבעה בפועל - כלומר, שיש לה הוכחות במסמכים רפואיים רשמיים וברורים. לאחר הבקשה, יוזמן האדם לוועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי.
באותה ועדה רפואית תיק?ב?ע דרגת הנכות של תובע הקצבה. זו יכולה להיות בין אפס ל-100, כאשר אם היא נקבעה על 40 או 60 אחוזים לפחות, ייקבע כי אותו אדם עשוי להיות בעל נכות כללית. אם מדובר בעקרת בית, שיעור הנכות שנקבע בוועדה צריך להיות 50% לפחות. אגב, כדי שנכות זו אכן תיכלל בהגדרה המתאימה לנכות כללית, לפחות אחד מסעיפי הפגיעה צריך להיות בדרגת נכות של 25% ומעלה.
הנכות אשר נקבעת בוועדה הרפואית מוגדרת כנכות רפואית. הקריטריונים שהוזכרו בפסקה הקודמת מהווים למעשה את הקריטריון הראשון להכרה כבעל נכות כללית, אך הם לא היחידים. כדי להיות מוכר כסובל מנכות כללית, הנפגע צריך להיות כזה אשר סובל מאי כושר ברמה של 50% לפחות.
מהי דרגת אי הכושר?
לאחר שנקבעו אחוזי הנכות של הנפגע, יש לבדוק האם הוא כשיר לעבוד ועד כמה. לרוב, אנשים שנקבעו להם אחוזי נכות גבוהים כל כך, אינם יכולים לעבוד במשרה מלאה ולמעשה לא יכולים לכלכל את עצמם לבדם. במקרה כזה, ובהתאם לקביעה של המוסד לביטוח לאומי, הם יוכרו כבעלי נכות כללית.
הבחינה לאי כושרו של הנפגע נעשית על ידי פקיד השיקום, שמבצע מספר בדיקות להוכחת אובדן כושר העבודה. אם אי הכושר נקבע בדרגה של 50% לפחות, הרי שאותו אדם מוגדר כבעל נכות כללית, והוא יקבל בעטיה קצבת נכות גבוהה יחסית.
כיצד נקבע גובה הקצבה לבעלי נכות כללית?
קצבת הנכות המקסימלית נקבעה על פי שיעור של כ-26% מהשכר הממוצע במשק, ובמספרים - 2,267 ש"ח. סכום זה מתעדכן מידי שנה, משום שגם השכר הממוצע במשק מתעדכן מידי שנה, ולכן מומלץ לעקוב אחר נתונים אלו ואחר הפרסומים המתאימים של המוסד לביטוח לאומי.
כיום, שינן כמה דרגות אי כושר: 60%, 65%, 74% ו-100% כמובן. כל אחת מהדרגות הללו תקבע בצורה מסוימת את גובה הקצבה של האדם:
- 74% ומעלה - קצבה מלאה בסכום שצוין קודם
- 60-74% - סכום אשר נגזר מהקצבה המסקימלית, בהתאם לשיעור הנכות שנקבע
- 74% נכות ומעלה, עם נכות רפואית של 50% לפחות - תוספת של 244-360 ש"ח לקצבה, גם אם זו הקצבה מקסימלית
כיצד מקבלים את הקצבה?
כאמור, התהליך לקבלת קצבת נכות כללית יכול להימשך ארבעה חודשים ואפילו יותר. אך האם הנפגע יקבל את כספו רק מהרגע בו נקבעה לו סופית הקצבה, למרות שהוא סובל ממצבו הבריאותי כבר תקופה ארוכה? בהחלט לא.
ברגע שנקבעה לנפגע דרגת הנכות הסופית והקצבה המתאימה, הוא יקבל לחשבונו את הסכומים המגיעים לו רטרואקטיבית ומהחודש הבא ואילך, מידי 28 בחודש. בסיום התהליך ימסור הנפגע למוסד את פרטי חשבונו והכסף יועבר אליו אוטומטית בתאריך הקבוע.
אגב, ישנם מצבים בהם ההחלטה על הנכות שנקבעה מתרחשת כאשר הנפגע עדיין זוכה לתשלום דמי מחלה מעבודתו. במקרה כזה, תשלום הקצבה יחל רק מהרגע בו הנפגע הפסיק לקבל את התשלום מעבודתו.
אדם בעל נכות כלכלית יכול לצאת לעבוד?
בהחלט כן. בעבר, המחוקק לא נתן על כך את הדעת ולכן, רבים מהסובלים מנכות כללית נטו להישאר בבתיהם ולא לעבוד, גם אם יכלו לעשות זאת במידה כזו או אחרת. מדוע? משום שאף אחד לא הציב בפניהם את האפשרות הזו.
אדם שסובל מנכות כללית יכול לעיתים לעבוד, במשרה חלקית ובתנאים מסוימים. בהתאם לתיקון לחוק שהתקבל ב-2009, יכולים הנפגעים לצאת לעבודה ולזכות בהכנסה ראויה, שתהיה בכל מקרה גבוהה יותר מהקצבה בלבד (בחישוב של המשכורת ודמי הקצבה יחד).
כאשר אדם יבחר לצאת לעבוד, הקצבה שלו תופחת בהדרגה בהתאם לרמת ההשתכרות שלו, עד כדי הפסקתה לחלוטין. אבל, אין כאן מקום לדאגה: אם אותו אדם שהחל לעבוד מגלה כי אינו מצליח להסתגל לאורח החיים החדש, הוא יכול להחליט להפסיק לעבוד ולזכות בחזרה בתנאים מהם נהנה קודם לכן - כל עוד לא עברו שלוש שנים מרגע הפסקת תשלום הקצבה מהביטוח הלאומי.
אגב, במטרה לעודד עוד ועוד אנשים בעלי נכות כללית לצאת לעבוד ולנסות לפתוח דף חדש בחייהם על אף הקשיים, המוסד לביטוח לאומי מסייע להם גם במציאת הכשרה לעבודה חדשה, במימון ההכשרה וכדומה. בתוך כל אלו נמצאות גם ההוצאות על הנסיעה למקום ההכשרה, עזרה בהגעה למקום אם יש צורך בכך ועוד. המחוקק הבין כי אדם בעל נכות כללית אינו בהכרח נכה שלא יכול לתפקד, ולכן הוא יכול לעבוד, להיות חלק מכוח העבודה הכללי במשק וכמובן לכלכל את עצמו, ברמה כזו או אחרת.
לקריאה נוספת
צור קשר!
