העובדות מראות שבישראל מבוצעות עשרות אלפי הרדמות מדי שנה. כמעט בכל המקרים, הליך זה מסתיים בהצלחה, מה שמאפשר טיפולים רפואיים מסוגים שונים. אנחנו נתייחס כאן למקרים המעטים, אך החמורים, בהם ההרדמה מסתיימת בנזק משמעותי לאדם המורדם – מקרים אשר בהחלט עשויים לעמוד בהגדרה של רשלנות רפואית.
חשיבותה של הרדמה
הרדמה, בהקשר הנוכחי, היא פעולה שתכליתה לערפל את חושיו של אדם מסוים או לגרום לו לאבד את הכרתו, וזאת על מנת שיתאפשר לבצע בו טיפול רפואי מבלי להסב לו כאב. מטרות אחרות של ההרדמה, שעשויות בהחלט להיכנס לתמונה, הן למנוע מהמטופל לזוז (סוגיה קריטית בניתוחים רגישים במיוחד), או לחילופין להביא להרפיית השרירים שלו, בניתוחים הנוגעים אליהם.
בפועל, הדבר נעשה לרוב באמצעות תרופות המביאות לדיכוייה של מערכת העצבים של האדם, או לחילופין בשיטות אלטרנטיביות, דוגמת היפנוזה או דיקור. בנוסף על כך, קיימת כיום אבחנה בין סוגים שונים של הרדמות, ובכלל זה הרדמה מקומית, אזורית או כללית. על הרופא המרדים, כמובן, לבחור בסוג ההרדמה הרלוונטי ביותר למקרה המסוים. מה שחשוב להדגיש, בהקשר הזה, הוא שהרדמה כללית נחשבת, מטבע הדברים, לבעלת דרגות הסיכון הגבוהות יותר.
בנקודה הזו, חשוב להדגיש שההרדמה חייבת להיעשות על פי הספר, ובהתאמה מלאה לסוג הניתוח, למשכו ולמאפייניו הבריאותיים של המטופל. כמו כן, על הרופא המרדים לעקב אחר פעילות מערכות הגוף המרכזיות שלו, מה שנעשה באמצעות מערכות ניטור ובקרה. ההתמודדות עם סיבוכים שונים, שעלולים לצוץ במהלך התהליך, חיונית אף היא, שעה שהרופא נדרש להציע מענה מקצועי ומהיר.
מקרים המוגדרים כרשלנות
כשמתבוננים על המורכבות של הליך ההרדמה, ניתן להסיק על דברים רבים שעלולים להשתבש בו. הנחת היסוד היא שכאשר מוכח כי פעילותו של הרופא המרדים הייתה שלא בהתאם לסטנדרט הפעולה של התנהלות "סבירה", עלולה להיכנס לתמונה שאלת הרשלנות. השלב הבא הוא הוכחת הנזק שנגרם לאדם המורדם, וחשוב לא פחות – הוכחה כי אכן הנזק נגרם מההרדמה.
המציאות מראה, ואלו הן כבר החדשות הרעות, שדברים רבים עלולים להשתבש במהלך הניתוח, וכל אחד מהם עלול להתברר, בסופו של יום, כרשלנות מצידו של הרופא המרדים. את עיקר ההתייחסות מקבלים סיבוכים מורכבים, דוגמת שיתוק, שבץ מוחי או התקף לב הנגרמים עקב ההרדמה. המקרים הקיצוניים ביותר, חלילה, אף מסתיימים במוות של האדם. כאשר המדובר ברשלנות, עלולים אלה להיגרם עקב שימוש בחומרי הרדמה שאינם מותאמים למטופל, או לחילופין שגיאה בחישוב המינון שלהן. הרדמה חייבת להיות מדויקת, וכל סטייה שכזו, שמקורה בחוסר מקצועיות, עלולה להביא לתסמינים השליליים שתוארו מעלה.
מקרים אחרים של רשלנות מתייחסים לפיקוח שהוזכר מעלה, ולקריאה לא נכונה של מצבו של האדם המורדם במהלך ההרדמה. הרופא חייב להיות ער לכל שינוי שחל בפעילותן של מערכות הגוף של המטופל, ולהגיב אליו במהירות הנדרשת. כשהוא לא עושה זאת בפועל, תהא סיבה לכך אשר תהא, הרי שהוא חוטא בתפקידו.
ההיבט הבירוקרטי של הרשלנות
הרדמה, כמו הליכים רפואיים מורכבים אחרים, מצריכה החתמת המטופל על טפסי הסכמה לביצוע. בנוסף על כך, נדרש ממנו לחתום עליהם רק לאחר שהוא הבין כי יש משום סיכון בהליך הזה, ושהוא מודע לו. יחד עם זאת, בשנים האחרונות התרחשו בישראל מספר מקרים בהם הוגשה תביעה של רשלנות רפואית כנגד רופא שלא הסביר על הסיבוכים של ההליך, או אפילו כאלה שלא נתנו את דעתם כלל וכלל על חתימה עליו. על פי התקנון הרפואי, ביצוע הרדמה ללא הסכמה מדעת הוא הפרת חובה מצידו של הרופא, ו"תקיפה" לכל דבר ועניין.
צור קשר!
